החלטה בתיק ע"מ 2897/09

בפניי ערר התביעה על החלטת בית משפט קמא להורות על שחרורו של המשיב בתנאים. יש לומר כי כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר בארגון הכותלא אלאיסלמיה משנת 2008 ועד ליום מעצרו, וכן עבירה של נשיאת משרה בשל היותו אחראי בארגון זה באוניברסיטת חברון.

בית משפט קמא אמנם קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, אולם לנוכח העובדה כי שני עדי התביעה בכתב האישום שוחררו ממעצר, החליט להורות גם  על שחרורו של המשיב.

התביעה הצבאית טענה כי בית משפט קמא שגה בכך שהקביל את עניינו של המשיב לאלה של עדי התביעה. התביעה ציינה כי ביחס לשני עדי התביעה נקבע כי הם הפסיקו את חברותם, בעוד שביחס למשיב נקבע כי הוא המשיך בחברותו עד ליום מעצרו. בנוסף לכך הדגישה התביעה את מעמדו, וסברה כי גם בכך יש כדי להשפיע על שאלת מעצרו בשונה מחבריו.

סניגורו של המשיב התנגד לבקשה, וטען כי ההפללה המרכזית במקרה זה לוקה בחסר. נטען כי המשיב לומד באוניברסיטת חברון ולא בפוליטכניק בסניף ואדי אלהריה כפי שנטען נגדו, וגילו 21 ולא 23 כפי שטען המפליל המרכזי. בנוסף נטען כי אין הבדל בין המשיב לבין עדי התביעה.

ראיות לכאורה

במקרה זה העדות המרכזית נגד המשיב כוללת זיהוי בתמונה, ועל כן אינני סבור כי יכולה לעלות טענה נגד קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה. מלבד טענה כללית כי המשיב אינו לומד באותו מוסד אוניברסיטאי, אין כל הסבר לזיהויו בתמונה על ידי המפליל העיקרי, ופערי הגיל המצויינים באמרתו של המפליל ביחס לגילו האמיתי אינם משמעותיים.

מכאן המסקנה היא כי לא שגה בית משפט קמא כאשר קבע שקיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. כמו כן, ולאור הלכת קוואסמה (עד"י 56/00), יש לראות את המשיב כמי שהמשיך בחברותו, לנוכח פרק הזמן הקצר יחסית שחלף מהמועד לגביו אנו יודעים על פעילותו האחרונה.

יתר על כן, החזקה בדבר המשך החברות בהתאחדות בלתי מותרת, גם אם לא נלווית לה פעילות עדכנית, מתעצמת כאשר מדובר במי שנשא משרה והיה בעל מעמד באותו ארגון (השוו ע"מ 2324/09 בראדעיה נ' התביעה הצבאית).

אשר על כן, המסקנה הינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב.

עילת מעצר

משקבענו כי קיימות ראיות לכאורה במקרה זה, הרי אין מנוס מהקביעה כי קיימת עילת מעצר.

אדם המצטרף להתאחדות בלתי מותרת כארגון הכותלא אלאיסלמייה, שהינו הזרוע הסטודנטיאלית של ארגון החמאס, וממשיך בחברותו עד למעצרו, ובודאי אדם הנושא משרה באותה התאחדות בלתי מותרת, מעיד בכך על מסוכנותו (ראו ע"מ 2244/09 ג'בר נ' התביעה הצבאית; ע"מ 1970/09 שנאעה נ' התביעה הצבאית).

בכך נעוץ ההבדל בין המשיב לבין עדי התביעה האחרים. ביחס אליהם נקבע כי חברותם בהתאחדות הבלתי מותרת הופסקה טרם מעצרם. הפסקת חברות בארגון אסור מעידה בדרך כלל על חזרה לחיים נורמטיביים, ומקהה במידה רבה את המסוכנות הנובעת מאותו אדם. בעניינו של המשיב, לאור המשך חברותו הלכאורית והיותו אחראי בארגון הכותלא אלאיסלמיה, המסקנה המתבקשת הינה כי נובעת ממנו מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 20 באוגוסט 2009, ל' באב התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: